Vayedaber

רִבִּי אִנְייָנִי בַּר סוֹסַיי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. מוּתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בָּשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. וּבַכָּבוּל וּבְפֵיאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר. רִבִּי לִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חִייָא. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָאת אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ לְחָצֵר. וְהָאִישׁ עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שָׁחוּץ מוּתָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי יָרַד לְטַייֵל בְּתוֹךְ חֲצֵירוֹ בַשַּׁבָּת וֹמַפְתֵּחַ שֶׁלְּזָהָב בְּיָדוֹ. וְגָעֲרוּ בוֹ חֲבֵירָיו מִשֵׁם תַּכְשִׁיט. הָדָא אָֽמְרָה. הֶעָשׂוּי לְשֵׁם תַּכְשִׁיט אָסוּר. הָדָא אָֽמְרָה. עָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָך. הָדָא אָֽמְרָה. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוֹ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יַצְתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והאיש וכו'. בעיא היא מי נימא דוקא באשה שאסרו לה תכשיטין מפני שהיא שחצנית הא באיש שאינו שחוץ מותר או דילמא לא פלוג רבנן:

נשמעינה וכו'. אלמא דאף באיש אסרו וש''מ העשוי לשם תכשיט אסור וש''מ דאף העשוי לכך ולכך אסור שהרי המפתח עשוי נמי לפתוח בו ומכיון שהיא של זהב עשוי נמי לתכשיט וש''מ א' האיש וא' האשה אסורין וש''מ אפי' וכו' אסורה לצאת בחצר שהרי מטייל בתוך חצירה היא ואפ''ה לא הסכימו עמו חבריו ותכשיטין הן מדברים שלא אסרו בהן אלא לכתחלה:

מתניתא אמרה כן. דתנינן לקמן בפרקין ובכבול ובפיאה נכרית לחצר מותר משום דלא אמרו בהן אלא לא תצא לר''ה ואם יצאת אינה חייבת חטאת:

ר' לירא. פליג דאפי' וכו' אסור לצאת בו לחצר ובכבול ובפיאה נכרית שהתירו בחצר משום שלא תתגנה על בעלה:

וְלֹא בְעִיר שֶׁלְּזָהָב. רַב יְהוּדָה אָמַר. כְּגוֹן יְרוּשָׁלַיִם דִּדְהָב. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. פרוש טוק טקלין. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ עִיר שֶׁלְּזָהָב. חַמְתָּיהּ אִיתְּתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקַנְייָת בָּהּ. אֲתַת וְאָֽמְרָת קוֹמֵי בַעֲלָהּ. אֲמַר לָהּ. הָכֵין הַוְּייָת עָֽבְדָת לִי כְּמַה דַהֲווָת עָֽבְדָה לֵיהּ. דַּהֲווָת מְזַבְּנָה מִקְּלִיעֲתָא דְרֵישָׁהּ וִיהָבָה לֵיהּ וְהוּא לָעֵי בְאוֹרַיְתָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁנַיִם מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁלְּזָהָב וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת. תַּנֵּי. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. בֵּין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר קַשְׁיָא. 34b רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פרוש שוק שוקלין. כלומר לאו ירושלים דדהב ממש שעשוי כצורת העיר אלא על טס של זהב פרוש ומצוייר בו תבנית של ירושלים. ומדדו את תכנית ותכונתו תרגומו וטיקיסיה. והערוך מביא הגירסא במלה א' פרוסטוקטוקלין ולא באר כלום. ויש לפרש כמו כן אף אם הוא מלה אחת שפרוס תבנית ירושלים עליה:

וקנימתכה היתה מקנאת לה ובאת ואמרה לרבן גמליאל שיעשה לה כמו כך והשיב לה וכי כך עשית את לי כמו שעשתה לו שהיה מוכרת קליעת שערה לפיאה נכרית ונתנה לו כדי שיהא לומד ויגע בתורה מפני שלא היו להן כלום בתחלה בשהדירה אביה מנכסיו כדאמרי' בכתובות:

תמן תנינן. בפ''ב דעדיות ג' דברים אמרו לפני ר''ע שנים משום ר''א וא' משום ר' יהושע שנים וכו':

תני. בברייתא ר''מ מחייב וחכמים פוטרים ומדייק הש''ס דניחא בפלוגתא דר''מ ורבנן דר' מאיר מחייב הוא ורבנן פוטרין אבל אסור לכתחלה וכן בין ר''א ורבנן ניחא דאיהו מתיר לכתחלה וחכמים אוסרין לכתחלה אלא בין ר''מ לר''א קשיא דפלוגתא רחוקה היא דר''מ מחייב הוא ור''א מתיר לכתחלה:

משנה: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל מְסוּמָּר וְלֹא בַיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה וְלֹא בַתְּפִלָּה וְלֹא בַקָּמִיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה וְלֹא בַשִּׁרְיוֹן וְלֹא בַקַּסְדָּא וְלֹא בַמַּגָּפַייִם וְאִם יָצָא אֵינוֹ חַייָב חַטָּאת:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואם יצא אינו חייב חטאת. שכל אלו דרך מלבוש הן וכן תפילין אע''ג דקיי''ל שבת לאו זמן תפילין מכל מקום הואיל דרך מלבוש עבידא פטור:

ולא במגפיים. כמין בתי שיקיים של ברזל שכל אלו כלי מלחמה הן ואסור ללובשן בשבת:

ולא בשיריון ולא בקסדא. היא כובע של ברזל:

בזמן שאינו מן המומחה. אבל אם הוא מן המומחה דאיתמחי גברא שריפא לשלשה בני אדם אפי' בקמיעות אחרים אי דאיתמחי קמיע זו שריפאה לשלשה בני אדם מותר לצאת בו:

ולא בקמיע. שנישאין אותה לרפואה:

ולא בתפלה. שאסור לצאת לכתחלה בשבת בתפילין שעל ראשו דאינו זמן תפילין:

בזמן שאין ברגלו מכה. ומפרש טעמא בגמרא משום דלא ליחשדיה שהוא מטמין את השני תחת כנפיו ואם יש ברגלו מכה מכתו מוכחת עליו שאין יכול לנעול את הסנדל בזה יוצא הוא בסנדל יחידי ברגל שאין בו מכה:

ולא ביחיד. בסנדל יחידי:

מתני' לא יצא האיש בסנדל המסומר. סנדל של עץ וקבועין בו מסמרות לחזק התחתון עם העליון וטעמא כדאמר בגמרא ששעת הגזירה היתה והיו נחבאין במערה ושמעו קול מן סנדל המסומר על פי המערה כסבורין שאויבים באו עליהן ודחקו זה בזה והרגו הרבה זה את זה וי''א שע''י ששמעו קול סתם דחקו זה בזה בסנדלין המסומרין שברגליהן והרגו הרבה זה את זה וגזרו שלא יצא איש בסנדל המסומר בשבת מפני אותו מעשה שהיה ביום שבת. וגזרו ג''כ שלא לצאת בו ביו''ט משום די''ט הוא יום כינופיא דאסור בעשיית מלאכה כמו בשבת:

הלכה: מִפְּנֵי מַה גָֽזְרוּ עַל סַנְדָּל מְסוּמָּר. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָיוּ רוֹאוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וּמַפִּילוֹת. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹ וּמַפִּילוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ נִדְחָקִין זֶה בָזֶה וְהוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. הדוסטא. מָאן דָּמַר. שֶׁהָיוּ רוֹאוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וּמַפִּילוֹת. מוּתָּר. וּמָאן דָּמַר. שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹ וּמַפִּילוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ נִדְחָקִין זֶה בָזֶה וְהוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה. אָסוּר. וְלֹא בִשָׁעַת הַשְּׁמָד גָּֽזְרוּ. מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר הַשְּׁמָד יְהֵא מוּתָּר. לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַחוֹל. לָאו אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא מִיהֲוֵי לֵיהּ תְּרֵין סַנְדָּלִין. חַד לַחוֹלָא וְחַד לְשׁוֹבְתָא. תַּנֵּי. טָלָה עָלָיו מַטְלֵית מִלְּמַטָּן מוּתָּר. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל 35a הֲווָת רַגְלֵיהּ שָׁחֲקָה וְעָֽבְדוּן לֵיהּ כֵּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא בשעת השמד הוא שגזרו. א''כ משעבר השמד יהא מותר ומשני מפני שלא עמד ב''ד שלאחריהן וביטלו ואע''פ שעבר השמד הגזירה של אותו ב''ד שגזרו במקומה עומדת:

גמ' מפני מה גזרו על סנדל המסומר. שלא לצאת בו בשבת:

יש אומרים שהיו רואין את ראשו ומפילו'. שעת הגזירה היתה כדאמר לקמן והיו נחבאין ונסתרין וראו את ראש סנדל המסומר כסבורין שאויבים באין עליהן ודחקו זה בזה ומתוך הדחק היו הנשים מפילות עובריהן ויש אומרים שהיו שומעין קולו של סנדל המסומר וכסבורין וכו' וע''י כך היו מפילות ולהני לישני לא היתה ההריגה והמפילות בסנדל המסומר עצמו אלא שע''י סנדל המסומר באה ולפיכך גזרו עליו. ויש אומרים ע''י שהיו נדחקים זה בזה. מפחד קול ששמעו והיו הורגין זה את זה בסנדלין המסומרין שברגליהן ולפיכך גזרו עליו:

מה נפיק מן ביניהון. דהני לישנא סוף סוף לכולהו הוא שגזרו עליו:

הדוסטא. איכא בינייהו דוסטא כמו דיוסטא ודוגמתו במשנה פ''ב דכלים הדיוסטר חיבור לטומאה והוא כלי שמשתמש מב' צדדיו מלשון דיו סטרי וה''נ דיו סיטא והיא סנדל שיש לו שתי פיות והעור או העץ שעל כף הרגל הוא באמצע ותוחבין הרגל פעמים מכאן ופעמים מכאן וסנדל כזה אין דרך לחזקו במסמרים באחד מראשיו כ''א באמצע כדי לחזק התחתון עם העליון דלמ''ד שהיו רואין את ראשי של סנדל המסיומר ועי''כ היה מה שהיה ע''כ מותר לצאת בדוסטא שאין בו מסמרים בראשו ולא גזרו אלא על כעין מעשה שהיה ולאידך לישני שהיו שומעין קולו או שהיו נדחקין וכו' אף סנדל הדוסטא אסור דמ''מ ע''י המסמרים אירע המעשה ובסנדל כזה ג''כ מסמרים קבועין בו:

מעתה אפי' בחול. מ''ט לא גזרו:

ומשני וכי לאו אורחיה דב''נ שיהיו להן תרין סנדלין. חד זוג לחול וחד זוג לשובתא ומעשה שהיה ביום שבת היה ולפיכך גזרו על של שבת:

תני. בברייתא טלה עליו מטלית מלמטן ולא נכרין המסמרין מותר:

הוות רגליה שחקה. שנשחק עור של פרסת רגלו והיה רוצה לצאת בסנדל המסומר להגן על הרגל לפי שהוא חזק ועבדין לון כן לטלות עליו מטלית מלמטה:

כַּמָּה מַסְמֵרִין יְהוּ בוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲמִשָּׁה. כַּחֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. שִׁבְעָה. וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃. נְהִיגִין רַבָּנִין כָּהָדָא דְרִבִּי חֲנִינָא. דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. תִּשְׁעָה. רִבִּי הָיָה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בָּזֶה וְאַחַד עָשָׂר בָּזֶה. כְּמִנְייָן מִשְׁמָרוֹת. וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים. מַה מִשְׁמָרוֹת כ''ד אַף מסמרים כ''ד. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. כְּלִיבִית אֵינָהּ עוֹלָה לְחֶשְׁבּוֹן מַסְמֵרִים. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. מָהוּ לִיתְּנֵם עַל גַּבֵּי סַנְדָּל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. מָהוּ לִיתְּנֵם עַל גַּבֵּי מִנְעָל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. אֵין מְגָֽרְדִין מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים אַבָל סָכִין וּמַדִּיחִין אוֹתָן. רִבִּי קְרִיסְפִּיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רוֹבָא אָֽמְרִין. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִין. מְגָֽרְדִין. וְהָשְּׁנִיִים הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מְגָֽרְדִין. וְאִתְשָׁלַת לְרִבִּי וָמַר. אֵין מְגָֽרְדִין. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא. הָא אֲזִילָא חָדָא מִן תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָא רוֹבָא. דְּרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מְגָֽרְדִין. וּבִלְבַד לַאֲחוֹרֵי הַסַּכִּין. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. נְהִיגִין הֲוֵינָן יָֽתְבִין קוֹמֵי רִבִּי מַשְׁחִין וּמַשּׂוּגִין. אֲבָל לֹא מְגָֽרְדִין. אֵין סָכִין מִנְעָלִין וְסַנְדָּלִין. לֹא יִסּוֹךְ אָדָם אֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַמִּנְעָל וְאֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל וְאֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. סָךְ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטוֹבַּלֵייָא חֲדָשָׁה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׂ. לֹא יִתְנֵנָּה עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה שֶׁלְּשַׁייִשׁ וּמִתְעַגֵּל עָלֶיהָ. רַבָּן שִׂמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הראשונים היו מתירין. והשניים. דור שלאחריהן היו אומרין אין מגרדין וכשנשאלה לרבי אמר ג''כ אין מגרדין:

הא אזילא חדא מן תלמידוי דר''ח רבה. הלך ואסר דבר אחר מהן במה שאמרו בשם הראשונים שהרי רבי מן הראשונים הוא וקאמר אין מגרדין:

ובלבד לאחורי הסכין שהוא כלאחר יד:

נהיגין הוינן יתבין קומי רבי. ובסנהדרין שם גריס קומי רב ונכון הוא שהרי ר' חייא בר אשי מתלמידי רב היה:

משחין ומשזגין. היינו מושחין ומכבסין אותן אבל לא היינו מגרדין:

אין סכין וכו'. מפני שהוא כמעבד:

סך שמן. על גופו ומתגלגל ע''ג קטובלייא והוא עור שלוק חדש ואינו חושש אבל לא יתננ' להקטובלייא ע''ג טבלא של שיש ולהתעגל עליה דמיחזי כמי שהוא מכוין לעבדה יפה הואיל ושוטחה ע''ג טבלא:

רשב''ג מתיר. דהואיל ומ''מ אינו סך שמן עליה בעצמה אין כאן משום מעבד:

אבל סכין. ודוקא בישינים כדמוכח מהאי ברייתא דלקמן:

כמה מסמרים יהו בו. ויהיה מותר לצאת בו בשבת לפי שלא גזרו אלא מעין המאורע שהיו לחזק אבל אלו כדקאמר לקמן אינן אלא לנוי ומותר. וגרסי' להא בפ''י דסנהדרין בהלכה א' וכן הא דלקמן:

שבעה וכימיך דבאך. לעיל מיניה כתיב ברזל ונחושת מנעלך וכימיך של ימי השבוע דבאך חיזוקיך:

שלשה עשר בזה וכו' כמנין משמרות. הכהונה שהן כ''ד ורמז לזה וכמסמרות נטועים המסמרות כמשמרות:

כלי בית אם נתן בו מסמר אחד שהיה משתמש בו לכלי הבית אינו עולה למנין המסמרים שלו:

מהו ליתנם. לכולם של מספר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בסנדל אחד או במנעל אחד ואמר לו שרי דאין קפידא אלא על המספר:

אין מגרדין. בשבת סנדל ומנעלים מפני שקולף והוי ממחק:

אֵין לוֹבְשִׁין מִנְעָלִין וְסַנְדָּלִין חֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן לָֽבְשָׁן וְהָלַךְ בָּהֶן מִבְּעוֹד יוֹם. כַּמָּה יְהֵא בְהִילּוּכָן. בְּנֵי בֵרַתֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא אָֽמְרִין. מִבֵּית רַבָּה דְּבַר קַפָּרָא עַד בֵּית רַבֵּיהּ דְרִבִּי הוֹשֵׁעַ. צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרִין. מִן כְּנִישְׁתָּא דְבַבְלָאֵי עַד דַּרְתָה דְרִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. טִיבֵּרִאֵי אָֽמְרִין. מִן סִידְרָא רוֹבָא עַד חָנוּתֵי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין לובשין. בשבת מנעלים וסנדלים חדשים דשמא לא יהיו מכוונים לרגליו וירגיש כשהוא מהלך בר''ה ומשלפינהו ואתי לאתויי:

כמה יהא בהלוכן. מבעוד יום ופליגי בשיעורא:

סַנְדָּל שֶׁנִּפְסְקוּ אָזְנָיו שֶׁנִּפְסְקוּ חַבָּטָיו שֶׁנִּפְסְקוּ תֻּרְסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפִּירְשָׁה רוֹב אַחַת מִכַּפָּיו טָהוֹר. נִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו אַחַת מֵחַבָּטָיו אַחַת מִתֻּרִסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפִּירְשׁוּ רוֹב מִכַּפָּיו טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַפְּנִימִית טְמֵאָה וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי טֶבֶלַיי חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה לְעִנְייָן שַׁבָּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

סנדל שנפסקו וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות פ' מצות חליצה בהלכה ב' עד צריך שיהא חופה את רוב הרגל וגי' דהתם היא עיקר:

חביתיו. כמו חביטיו והן רצועותיו:

תרסיותיו. היא מקום קביעות הרצועו':

רוב אחת מכפיו. והתם גריס שפירשה אחת מכפיו שניטל כל הכף שלו וזהו מה שתחת פרסות הרגל סול''א בלע''ז:

טהור. דמסתמא לא מתקני ליה וא''נ מתקני ליה חדש הוא והשתא מיהא בטל הוא:

או שפירשו רוב מכפיו טמא. דאכתי מנא הוא ולא פרחה טומאתו מעליו ואפי' נפסקה אחת מאזניו החיצונה משום דאי בעי מפיך ליה מימין לשמאל ונמצאת חיצונה נעשית פנימית:

הלכה כר' יהודה לענין שבת. דאמרינן לקמן דחלוקין נמי לענין שבת ולר' יהודה אם נפסקה החיצונה אסור לצאת בו בר''ה:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שְׁלַח לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא גַּבֵּי רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אֲמַר לֵיהּ. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין בַּשַּׁבָּת כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בַּטּוּמְאָה. וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. וְשָׁמַע מֵימַר הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה וְהוּא מוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוה ליה עובדא. שנפסקה לו החיצונה ושלח וכו' והורי ליה כרבנן. דאכתי מנא הויא ומותר לצאת בו בשבת:

ושמע מימר. הלא הוא שמע שאומרים בשם רב הלכה כר' יהודה ואיהו הורי ליה כרבנן בתמיה:

רִבִּי אָחָא בַּר יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שְׁלַח לְרִבִּי זְעִירָא. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אָמַר לוֹ. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָסוּר לָצֵאת בּוֹ. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטָהֵר מוֹתָּר לָצֵאת בּוֹ. וְלָא אַפִּיק גַּבֵּי כְּלוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כדברי שהוא מטמא וכו'. דכשם שחולקין לענין טומאה כך חלוקין הן לענין שבת:

אלא אפיק גביה כלום. ולא הוציא ממנו דבר ברור לומר כדברי מי היא ההלכה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source