Shabbath
Daf 34b
משנה: לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל מְסוּמָּר וְלֹא בַיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה וְלֹא בַתְּפִלָּה וְלֹא בַקָּמִיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה וְלֹא בַשִּׁרְיוֹן וְלֹא בַקַּסְדָּא וְלֹא בַמַּגָּפַייִם וְאִם יָצָא אֵינוֹ חַייָב חַטָּאת:
Traduction
L’homme ne doit pas sortir avec des sandales chargées de clous (237)En souvenir de ce que des gens, ainsi chaussés, se tuèrent mutuellement pour échapper un jour aux persécutions., ni même sortir avec l’une d’elles au cas où il a une plaie à un pied, ni avec les phylactères sur lui (238)Défense étendue à ceux qui les portaient le Shabat., ni avec une amulette si elle n’émane pas d’un homme compétent, ni avec une cuirasse, ni avec un casque, ni avec des jambières. Mais si, par mégarde, il est sorti ainsi, il ne doit pas le sacrifice du péché involontaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא יצא האיש בסנדל המסומר. סנדל של עץ וקבועין בו מסמרות לחזק התחתון עם העליון וטעמא כדאמר בגמרא ששעת הגזירה היתה והיו נחבאין במערה ושמעו קול מן סנדל המסומר על פי המערה כסבורין שאויבים באו עליהן ודחקו זה בזה והרגו הרבה זה את זה וי''א שע''י ששמעו קול סתם דחקו זה בזה בסנדלין המסומרין שברגליהן והרגו הרבה זה את זה וגזרו שלא יצא איש בסנדל המסומר בשבת מפני אותו מעשה שהיה ביום שבת. וגזרו ג''כ שלא לצאת בו ביו''ט משום די''ט הוא יום כינופיא דאסור בעשיית מלאכה כמו בשבת:
ולא ביחיד. בסנדל יחידי:
בזמן שאין ברגלו מכה. ומפרש טעמא בגמרא משום דלא ליחשדיה שהוא מטמין את השני תחת כנפיו ואם יש ברגלו מכה מכתו מוכחת עליו שאין יכול לנעול את הסנדל בזה יוצא הוא בסנדל יחידי ברגל שאין בו מכה:
ולא בתפלה. שאסור לצאת לכתחלה בשבת בתפילין שעל ראשו דאינו זמן תפילין:
ולא בקמיע. שנישאין אותה לרפואה:
בזמן שאינו מן המומחה. אבל אם הוא מן המומחה דאיתמחי גברא שריפא לשלשה בני אדם אפי' בקמיעות אחרים אי דאיתמחי קמיע זו שריפאה לשלשה בני אדם מותר לצאת בו:
ולא בשיריון ולא בקסדא. היא כובע של ברזל:
ולא במגפיים. כמין בתי שיקיים של ברזל שכל אלו כלי מלחמה הן ואסור ללובשן בשבת:
ואם יצא אינו חייב חטאת. שכל אלו דרך מלבוש הן וכן תפילין אע''ג דקיי''ל שבת לאו זמן תפילין מכל מקום הואיל דרך מלבוש עבידא פטור:
וְלֹא בְעִיר שֶׁלְּזָהָב. רַב יְהוּדָה אָמַר. כְּגוֹן יְרוּשָׁלַיִם דִּדְהָב. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. פרוש טוק טקלין. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ עִיר שֶׁלְּזָהָב. חַמְתָּיהּ אִיתְּתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקַנְייָת בָּהּ. אֲתַת וְאָֽמְרָת קוֹמֵי בַעֲלָהּ. אֲמַר לָהּ. הָכֵין הַוְּייָת עָֽבְדָת לִי כְּמַה דַהֲווָת עָֽבְדָה לֵיהּ. דַּהֲווָת מְזַבְּנָה מִקְּלִיעֲתָא דְרֵישָׁהּ וִיהָבָה לֵיהּ וְהוּא לָעֵי בְאוֹרַיְתָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁנַיִם מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁלְּזָהָב וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין מִן הָעֵדוּת. תַּנֵּי. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. בֵּין רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבָּנִן נִיחָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר קַשְׁיָא. 34b רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר.
Traduction
Ni l’ornement à tourelle d’or'', est-il dit. Selon R. Juda, on gravait parfois la vue de la ville de Jérusalem sur une plaque d’or. Les rabbins de Césarée l’expliquent en disant que c’est un ornement de femme, prostethcw''. Il arriva à R. aqiba de donner un tel bijou d’or à sa femme. Comme la femme de R. Gamliel le vit, elle en devint jalouse et alla solliciter un pareil dont de son mari, qui lui répondit: -As-tu jamais fait pour moi ce qu’elle a fait pour son mari! elle est allée jusqu’à vendre son bonnet de la tête, pour avoir de quoi se subvenir sans distraire son mari de ses études (qui l’on mené à la richesse). On a enseigné ailleurs 2 relations au nom de R. Eliézer (234)(Eduyot 2, 7).: la femme peut sortir le samedi en portant ledit ornement d’or; R. Meir le défend et déclare coupable celle qui aurait commis ce péché. On comprend qu’il y ait discussion entre R. Meir et les autres sages, en cas de fait accompli, que R. Meir condamne et que les autres sages absolvent. On comprend aussi la discussion entre R. Eliézer et les autres pour le principe (déclaré d’avance), auquel cas R. Eliézer le permet et les autres sages le défendent. -Mais comment expliquer la divergence d’avis entre R. Meir, qui déclare la culpabilité même ne cas de fait accompli, et R. Eliézer qui permet cet acte même en principe?
Pnei Moshe non traduit
פרוש שוק שוקלין. כלומר לאו ירושלים דדהב ממש שעשוי כצורת העיר אלא על טס של זהב פרוש ומצוייר בו תבנית של ירושלים. ומדדו את תכנית ותכונתו תרגומו וטיקיסיה. והערוך מביא הגירסא במלה א' פרוסטוקטוקלין ולא באר כלום. ויש לפרש כמו כן אף אם הוא מלה אחת שפרוס תבנית ירושלים עליה:
וקנימתכה היתה מקנאת לה ובאת ואמרה לרבן גמליאל שיעשה לה כמו כך והשיב לה וכי כך עשית את לי כמו שעשתה לו שהיה מוכרת קליעת שערה לפיאה נכרית ונתנה לו כדי שיהא לומד ויגע בתורה מפני שלא היו להן כלום בתחלה בשהדירה אביה מנכסיו כדאמרי' בכתובות:
תמן תנינן. בפ''ב דעדיות ג' דברים אמרו לפני ר''ע שנים משום ר''א וא' משום ר' יהושע שנים וכו':
תני. בברייתא ר''מ מחייב וחכמים פוטרים ומדייק הש''ס דניחא בפלוגתא דר''מ ורבנן דר' מאיר מחייב הוא ורבנן פוטרין אבל אסור לכתחלה וכן בין ר''א ורבנן ניחא דאיהו מתיר לכתחלה וחכמים אוסרין לכתחלה אלא בין ר''מ לר''א קשיא דפלוגתא רחוקה היא דר''מ מחייב הוא ור''א מתיר לכתחלה:
רִבִּי אִנְייָנִי בַּר סוֹסַיי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. מוּתֶּרֶת לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בָּשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. וּבַכָּבוּל וּבְפֵיאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר. רִבִּי לִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חִייָא. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יָצָאת אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ לְחָצֵר. וְהָאִישׁ עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שָׁחוּץ מוּתָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי יָרַד לְטַייֵל בְּתוֹךְ חֲצֵירוֹ בַשַּׁבָּת וּמַפְתֵּחַ שֶׁלְּזָהָב בְּיָדוֹ. וְגָעֲרוּ בוֹ חֲבֵירָיו מִשֵׁם תַּכְשִׁיט. הָדָא אָֽמְרָה. הֶעָשׂוּי לְשֵׁם תַּכְשִׁיט אָסוּר. הָדָא אָֽמְרָה. עָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ. הָדָא אָֽמְרָה. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוֹ בְמָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא תֵצֵא. וְאִם יַצְתָה אֵינָהּ חַייֶבֶת חַטָּאת. אֲסוּרָה לָצֵאת בּוֹ בֶחָצֵר.
Traduction
R. Iniano b. Sisi dit au nom de R. Eliézer: chaque fois qu’il est défendu de porter un objet au dehors et que cette défense entraîne le sacrifice de péché pour le fait involontaire, il est interdit aussi de le porter dans la cour intérieure (de crainte de dépasser cette limite); mais lorsque ladite défense ne va pas jusqu’à entraîner la pénalité du sacrifice pour le cas du fait accompli, on peut l’apporter à la cour. En effet, dit R. Aba b. Cohen au nom de R. Sheshet, un enseignement dit que la femme peut aller avec sa coiffure et de faux cheveux dans la cour (235)Même en les ayant portés au dehors, il n'y a pas de péché.. R. Elaya dit au nom de R. Simon b. Hiya: même lorsque ladite défense ne va pas jusqu’à entraîner l’obligation du sacrifice de péché en cas de fait accompli, sera-t-il interdit de porter dans la cour (sans quoi, l’un entraîne l’autre), tandis que ce serait permis à l’homme, parce qu’il n’est pas vaniteux et ne suscite pas la crainte d’un port illégal au dehors? Ou bien lui est-ce interdit aussi? On peut savoir la réponse de ce que R. Gamliel b. Rabbi alla se promener dans sa cour un samedi, ayant une clef d’or au doigt, et les compagnons le blâmèrent de ce qu’il portait ainsi un ornement. Ce fait prouve que lorsqu’un objet d’utilité (p. ex. la clef), porté en bijou, est interdit, eut-il ce double but, l’interdit subsiste aussi bien à l’égard de l’homme que de la femme. Il en résulte enfin que, si même ladite défense ne va pas jusqu’à entraîner la pénalité du sacrifice de péché en cas de fait accompli, il est interdit (par extension) de l’emporter en allant dans une cour (236)Tanhuma, section wayischlah..
Pnei Moshe non traduit
מתניתא אמרה כן. דתנינן לקמן בפרקין ובכבול ובפיאה נכרית לחצר מותר משום דלא אמרו בהן אלא לא תצא לר''ה ואם יצאת אינה חייבת חטאת:
ר' לירא. פליג דאפי' וכו' אסור לצאת בו לחצר ובכבול ובפיאה נכרית שהתירו בחצר משום שלא תתגנה על בעלה:
והאיש וכו'. בעיא היא מי נימא דוקא באשה שאסרו לה תכשיטין מפני שהיא שחצנית הא באיש שאינו שחוץ מותר או דילמא לא פלוג רבנן:
נשמעינה וכו'. אלמא דאף באיש אסרו וש''מ העשוי לשם תכשיט אסור וש''מ דאף העשוי לכך ולכך אסור שהרי המפתח עשוי נמי לפתוח בו ומכיון שהיא של זהב עשוי נמי לתכשיט וש''מ א' האיש וא' האשה אסורין וש''מ אפי' וכו' אסורה לצאת בחצר שהרי מטייל בתוך חצירה היא ואפ''ה לא הסכימו עמו חבריו ותכשיטין הן מדברים שלא אסרו בהן אלא לכתחלה:
Shabbath
Daf 35a
הלכה: מִפְּנֵי מַה גָֽזְרוּ עַל סַנְדָּל מְסוּמָּר. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָיוּ רוֹאוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וּמַפִּילוֹת. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹ וּמַפִּילוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ נִדְחָקִין זֶה בָזֶה וְהוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. הדוסטא. מָאן דָּמַר. שֶׁהָיוּ רוֹאוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וּמַפִּילוֹת. מוּתָּר. וּמָאן דָּמַר. שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹ וּמַפִּילוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ נִדְחָקִין זֶה בָזֶה וְהוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה. אָסוּר. וְלֹא בִשָׁעַת הַשְּׁמָד גָּֽזְרוּ. מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר הַשְּׁמָד יְהֵא מוּתָּר. לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַחוֹל. לָאו אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא מִיהֲוֵי לֵיהּ תְּרֵין סַנְדָּלִין. חַד לַחוֹלָא וְחַד לְשׁוֹבְתָא. תַּנֵּי. טָלָה עָלָיו מַטְלֵית מִלְּמַטָּן מוּתָּר. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל 35a הֲווָת רַגְלֵיהּ שָׁחֲקָה וְעָֽבְדוּן לֵיהּ כֵּן.
Traduction
Pour cet interdit du soulier ferré? Selon les uns, en voyant arriver un jour dans la pénombre de la salle d’études ces bouts ferrés, on les prit de loin pour des épées; et de peur, on tomba les uns sur les autres. Selon une autre explication, en entendant résonner ce bruit insolite, le même malheur survint. Selon d’autres encore, les gens furent tellement serrés entre eux (dans la grotte où ils fuyaient leurs persécuteurs), qu’ils se tuèrent entre eux avec des lames ferrées. Entre ces diverses explication, il y a une conséquence pratique au cas où l’on porte de ces chaussures sans pointes ferrées (239)Fleischer, Nachtragl. Au WB. De J. Lévi, 1, 5557a, lit:sandale rustique, explication repoussée par Brüll, Jahrbuch, 4, 47.: selon la 1re raison seule, où il s’agit seulement des pointes, il serait permis de porter cette dernière sorte; mais, selon les 2 autres raisons, l’interdit reste le même. -Mais cet interdit n’est-il pas exclusivement applicable à l’époque des persécutions? Ne devait-il pas être levé une fois la persécution passée? Il reste maintenu, parce que nul tribunal ne l’a encore aboli. -S’il en est ainsi, ce devrait être interdit tous les jours de la semaine, et non pas le samedi seulement? -C’est vrai; mais il n’est pas d’usage d’avoir 2 paires de souliers différents, l’une pour la semaine, l’autre pour le Shabat. On a enseigné: si l’on a tendu une étoffe sur la ferrure, on pourra porter ces souliers. R. Judan b. R. Ismaël opérait ainsi, parce qu’en raison de la délicatesse de son pied (à la suite d’une plaie), il ne pouvait pas porter d’autres souliers.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מפני מה גזרו על סנדל המסומר. שלא לצאת בו בשבת:
יש אומרים שהיו רואין את ראשו ומפילו'. שעת הגזירה היתה כדאמר לקמן והיו נחבאין ונסתרין וראו את ראש סנדל המסומר כסבורין שאויבים באין עליהן ודחקו זה בזה ומתוך הדחק היו הנשים מפילות עובריהן ויש אומרים שהיו שומעין קולו של סנדל המסומר וכסבורין וכו' וע''י כך היו מפילות ולהני לישני לא היתה ההריגה והמפילות בסנדל המסומר עצמו אלא שע''י סנדל המסומר באה ולפיכך גזרו עליו. ויש אומרים ע''י שהיו נדחקים זה בזה. מפחד קול ששמעו והיו הורגין זה את זה בסנדלין המסומרין שברגליהן ולפיכך גזרו עליו:
מה נפיק מן ביניהון. דהני לישנא סוף סוף לכולהו הוא שגזרו עליו:
הדוסטא. איכא בינייהו דוסטא כמו דיוסטא ודוגמתו במשנה פ''ב דכלים הדיוסטר חיבור לטומאה והוא כלי שמשתמש מב' צדדיו מלשון דיו סטרי וה''נ דיו סיטא והיא סנדל שיש לו שתי פיות והעור או העץ שעל כף הרגל הוא באמצע ותוחבין הרגל פעמים מכאן ופעמים מכאן וסנדל כזה אין דרך לחזקו במסמרים באחד מראשיו כ''א באמצע כדי לחזק התחתון עם העליון דלמ''ד שהיו רואין את ראשי של סנדל המסיומר ועי''כ היה מה שהיה ע''כ מותר לצאת בדוסטא שאין בו מסמרים בראשו ולא גזרו אלא על כעין מעשה שהיה ולאידך לישני שהיו שומעין קולו או שהיו נדחקין וכו' אף סנדל הדוסטא אסור דמ''מ ע''י המסמרים אירע המעשה ובסנדל כזה ג''כ מסמרים קבועין בו:
ולא בשעת השמד הוא שגזרו. א''כ משעבר השמד יהא מותר ומשני מפני שלא עמד ב''ד שלאחריהן וביטלו ואע''פ שעבר השמד הגזירה של אותו ב''ד שגזרו במקומה עומדת:
מעתה אפי' בחול. מ''ט לא גזרו:
ומשני וכי לאו אורחיה דב''נ שיהיו להן תרין סנדלין. חד זוג לחול וחד זוג לשובתא ומעשה שהיה ביום שבת היה ולפיכך גזרו על של שבת:
תני. בברייתא טלה עליו מטלית מלמטן ולא נכרין המסמרין מותר:
הוות רגליה שחקה. שנשחק עור של פרסת רגלו והיה רוצה לצאת בסנדל המסומר להגן על הרגל לפי שהוא חזק ועבדין לון כן לטלות עליו מטלית מלמטה:
כַּמָּה מַסְמֵרִין יְהוּ בוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲמִשָּׁה. כַּחֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. שִׁבְעָה. וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃. נְהִיגִין רַבָּנִין כָּהָדָא דְרִבִּי חֲנִינָא. דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. תִּשְׁעָה. רִבִּי הָיָה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בָּזֶה וְאַחַד עָשָׂר בָּזֶה. כְּמִנְייָן מִשְׁמָרוֹת. וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים. מַה מִשְׁמָרוֹת כ''ד אַף מסמרים כ''ד. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. כְּלִיבִית אֵינָהּ עוֹלָה לְחֶשְׁבּוֹן מַסְמֵרִים. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. מָהוּ לִיתְּנֵם עַל גַּבֵּי סַנְדָּל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. מָהוּ לִיתְּנֵם עַל גַּבֵּי מִנְעָל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. אֵין מְגָֽרְדִין מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים אַבָל סָכִין וּמַדִּיחִין אוֹתָן. רִבִּי קְרִיסְפִּיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רוֹבָא אָֽמְרִין. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִין. מְגָֽרְדִין. וְהָשְּׁנִיִים הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מְגָֽרְדִין. וְאִתְשָׁלַת לְרִבִּי וָמַר. אֵין מְגָֽרְדִין. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא. הָא אֲזִילָא חָדָא מִן תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָא רוֹבָא. דְּרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מְגָֽרְדִין. וּבִלְבַד לַאֲחוֹרֵי הַסַּכִּין. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. נְהִיגִין הֲוֵינָן יָֽתְבִין קוֹמֵי רִבִּי מַשְׁחִין וּמַשּׂוּגִין. אֲבָל לֹא מְגָֽרְדִין. אֵין סָכִין מִנְעָלִין וְסַנְדָּלִין. לֹא יִסּוֹךְ אָדָם אֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַמִּנְעָל וְאֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל וְאֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. סָךְ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטוֹבַּלֵייָא חֲדָשָׁה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׂ. לֹא יִתְנֵנָּה עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה שֶׁלְּשַׁייִשׁ וּמִתְעַגֵּל עָלֶיהָ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.
Traduction
Combien de clous (240)''Midrash rabba sur (Qo12, 11); Jér., (Sanhedrin 10, 1) ( 28a).'' peut-il y avoir (comme ornement), sans interdit de les porter? Selon R. Yohanan, il pourra y en avoir jusqu’à 5, d’après les 5 livres de la loi; selon R. Hanina, on en admet jusqu’à 7, d’après ces mots (Dt 33, 25); et ta force sera comme tes jours (241)''Le 1er hémistiche du verset '''' ta chaussure sera de fer et d'airain '''' est comparé au 2e, et l'on en déduit que la chaussure sera la même le samedi que celle des jours de la semaine.''. Les rabbins ont adopté pour règle l’avis de R. Hanina. Selon R. Aha b. Hanina, on va jusqu’à neuf (242)Correspondant à 9 mois de gestation.. Rabbi en mettait 13 d’un côté et 11 de l’autre, selon le nombre des sections servant au Temple, puisqu’il est dit (Qo 12, 11): comme des clous enfoncés, comparant entre eux les termes, tout à fait homonymes en hébreu, de sections, de veilles et de clous. R. Yossé b. Hanina dit que le crochet à fourche (calvus) ne compte pas comme clou. R. Zeira demanda à R. Aba b. Zabda s’il est permis de mettre des clous sur une sandale, à la condition de n’en pas mettre sur la seconde? -En ce cas, c’est permis. -Peut-on en mettre sur les souliers? -Oui, la défense ne s’applique qu’aux sandales. On ne doit gratter ni les souliers ni les sandales pour les nettoyer, mais on peut les frotter d’huile, ou les laver à l’eau. Selon R. Qrispia au nom de R. Yohanan, les 1er disciples de R. Hiya le grand, ceux de sa jeunesse, disaient qu’il est permis de les gratter; les derniers l’on interdit; et l’on demanda à Rav lequel de ces 2 avis il avait entendu. Il l’a entendu défendre, répondit-il. -Est-ce possible, dit R. Zeira, Rav n’était-il pas des premiers disciples de R. Hiya, qui le permettent? -Selon les rabbins de Césarée, au nom de R. Yossé b. Hanina, il y a un terme moyen, c’est l’avis déclarant que c’est permis, à condition d’employer le couteau à l’envers, afin de ne pas enlever de cuir. R. Hiya b. Ashe dit: nous avions l’habitude, en étant assis devant Rabbi, de tremper et de laver nos chaussures, non de les gratter. On ne doit pas frotter d’huile les souliers, ni les sandales; l’on ne doit pas non plus s’enduire le pied, pendant qu’il est revêtu du soulier ou de la sandale (243)Le profit pour la chaussure est évident en ce cas.; mais on peut; après avoir enduit le pied, mettre la chaussure. De même, après s’être enduit tous le corps d’huile, on peut se rouler sur une peau fraîche, catabolh, sans se soucier du profit que celle-ci en tire. Toutefois, on ne devra pas poser cette peau neuve sur une table de marbre avant de se rouler, le travail de tannerie étant alors trop manifeste; R. Simon b. Gamliel le permet aussi.
Pnei Moshe non traduit
כמה מסמרים יהו בו. ויהיה מותר לצאת בו בשבת לפי שלא גזרו אלא מעין המאורע שהיו לחזק אבל אלו כדקאמר לקמן אינן אלא לנוי ומותר. וגרסי' להא בפ''י דסנהדרין בהלכה א' וכן הא דלקמן:
שבעה וכימיך דבאך. לעיל מיניה כתיב ברזל ונחושת מנעלך וכימיך של ימי השבוע דבאך חיזוקיך:
שלשה עשר בזה וכו' כמנין משמרות. הכהונה שהן כ''ד ורמז לזה וכמסמרות נטועים המסמרות כמשמרות:
כלי בית אם נתן בו מסמר אחד שהיה משתמש בו לכלי הבית אינו עולה למנין המסמרים שלו:
מהו ליתנם. לכולם של מספר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בסנדל אחד או במנעל אחד ואמר לו שרי דאין קפידא אלא על המספר:
אין מגרדין. בשבת סנדל ומנעלים מפני שקולף והוי ממחק:
אבל סכין. ודוקא בישינים כדמוכח מהאי ברייתא דלקמן:
הראשונים היו מתירין. והשניים. דור שלאחריהן היו אומרין אין מגרדין וכשנשאלה לרבי אמר ג''כ אין מגרדין:
הא אזילא חדא מן תלמידוי דר''ח רבה. הלך ואסר דבר אחר מהן במה שאמרו בשם הראשונים שהרי רבי מן הראשונים הוא וקאמר אין מגרדין:
ובלבד לאחורי הסכין שהוא כלאחר יד:
נהיגין הוינן יתבין קומי רבי. ובסנהדרין שם גריס קומי רב ונכון הוא שהרי ר' חייא בר אשי מתלמידי רב היה:
משחין ומשזגין. היינו מושחין ומכבסין אותן אבל לא היינו מגרדין:
אין סכין וכו'. מפני שהוא כמעבד:
סך שמן. על גופו ומתגלגל ע''ג קטובלייא והוא עור שלוק חדש ואינו חושש אבל לא יתננ' להקטובלייא ע''ג טבלא של שיש ולהתעגל עליה דמיחזי כמי שהוא מכוין לעבדה יפה הואיל ושוטחה ע''ג טבלא:
רשב''ג מתיר. דהואיל ומ''מ אינו סך שמן עליה בעצמה אין כאן משום מעבד:
אֵין לוֹבְשִׁין מִנְעָלִין וְסַנְדָּלִין חֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן לָֽבְשָׁן וְהָלַךְ בָּהֶן מִבְּעוֹד יוֹם. כַּמָּה יְהֵא בְהִילּוּכָן. בְּנֵי בֵרַתֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא אָֽמְרִין. מִבֵּית רַבָּה דְּבַר קַפָּרָא עַד בֵּית רַבֵּיהּ דְרִבִּי הוֹשֵׁעַ. צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרִין. מִן כְּנִישְׁתָּא דְבַבְלָאֵי עַד דַּרְתָה דְרִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. טִיבֵּרִאֵי אָֽמְרִין. מִן סִידְרָא רוֹבָא עַד חָנוּתֵי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה.
Traduction
Les femmes ne doivent pas mettre les chaussures neuves le samedi, en raison de leur souci si cela leur va bien, à moins de les avoir déjà portées et mises au dehors pendant le jour. Combien faut-il les avoir déjà portées pour qu’elles ne soient plus neuves? Selon les petits enfants de Bar-Kappara, la distance était de la salle d’étude de leur grand père à celle de R. Oshia. A Sephoris, on disait, de la salle d’assemblée des Babyloniens à la maison de R. Hama b. Hanina: à Tibériade, c’était depuis la grande salle générale d’études jusqu’au magasin de R. Oshia.
Pnei Moshe non traduit
אין לובשין. בשבת מנעלים וסנדלים חדשים דשמא לא יהיו מכוונים לרגליו וירגיש כשהוא מהלך בר''ה ומשלפינהו ואתי לאתויי:
כמה יהא בהלוכן. מבעוד יום ופליגי בשיעורא:
סַנְדָּל שֶׁנִּפְסְקוּ אָזְנָיו שֶׁנִּפְסְקוּ חַבָּטָיו שֶׁנִּפְסְקוּ תֻּרְסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפִּירְשָׁה רוֹב אַחַת מִכַּפָּיו טָהוֹר. נִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו אַחַת מֵחַבָּטָיו אַחַת מִתֻּרִסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפִּירְשׁוּ רוֹב מִכַּפָּיו טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַפְּנִימִית טְמֵאָה וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי טֶבֶלַיי חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה לְעִנְייָן שַׁבָּת.
Traduction
Si les œillets de la sandales sont rompus (244)Jér., (Yebamot 12, 5) ( 12d)., ou ses brides, ou les lacets, ou si la majeure partie d’une semelle (245)Le comment. a: sole. a été détachée, elle n’est plus susceptible d’impureté, ne pouvant plus guère servir; si une seule de ces parties est détachée, la chaussure sert encore, et l’impureté est admissible. R. Juda dit: si c’est le côté intérieur, il y a possibilité d’impureté; pour l’extérieur (dont le défaut annule la valeur de la chaussure), il reste pur. R. Jacob b. Aha, ou R. Tablia Hinon b. Aba, dit au nom de Rav que l’avis de R. Juda sert aussi de règle, en s’étendant à la question du repos shabatique.
Pnei Moshe non traduit
סנדל שנפסקו וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות פ' מצות חליצה בהלכה ב' עד צריך שיהא חופה את רוב הרגל וגי' דהתם היא עיקר:
חביתיו. כמו חביטיו והן רצועותיו:
תרסיותיו. היא מקום קביעות הרצועו':
רוב אחת מכפיו. והתם גריס שפירשה אחת מכפיו שניטל כל הכף שלו וזהו מה שתחת פרסות הרגל סול''א בלע''ז:
טהור. דמסתמא לא מתקני ליה וא''נ מתקני ליה חדש הוא והשתא מיהא בטל הוא:
או שפירשו רוב מכפיו טמא. דאכתי מנא הוא ולא פרחה טומאתו מעליו ואפי' נפסקה אחת מאזניו החיצונה משום דאי בעי מפיך ליה מימין לשמאל ונמצאת חיצונה נעשית פנימית:
הלכה כר' יהודה לענין שבת. דאמרינן לקמן דחלוקין נמי לענין שבת ולר' יהודה אם נפסקה החיצונה אסור לצאת בו בר''ה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שְׁלַח לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא גַּבֵּי רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אֲמַר לֵיהּ. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין בַּשַּׁבָּת כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בַּטּוּמְאָה. וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. וְשָׁמַע מֵימַר הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה וְהוּא מוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִין.
Traduction
Il arriva à R. Samuel b. R. Isaac que la bride extérieure de sa sandale se rompit, et il fit consulter à ce sujet R. Jacob b. Aha auprès de R. Hiya b. Aba, qui répondit: de même qu’il y a division au sujet de l’impureté, il y a discussion pour le Shabat, et il prescrivit de suivre l’avis des rabbins. R. Samuel b. R. Isaac s’étonna de ce qu’ayant entendu proclamer l’avis de R. Juda comme prédominant, il ait enseigné de suivre l’avis des autres docteurs.
Pnei Moshe non traduit
הוה ליה עובדא. שנפסקה לו החיצונה ושלח וכו' והורי ליה כרבנן. דאכתי מנא הויא ומותר לצאת בו בשבת:
ושמע מימר. הלא הוא שמע שאומרים בשם רב הלכה כר' יהודה ואיהו הורי ליה כרבנן בתמיה:
רִבִּי אָחָא בַּר יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שְׁלַח לְרִבִּי זְעִירָא. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אָמַר לוֹ. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָסוּר לָצֵאת בּוֹ. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטָהֵר מוֹתָּר לָצֵאת בּוֹ. וְלָא אַפִּיק גַּבֵּי כְּלוּם.
Traduction
Le même fait survint à R. Aha b. Isaac, qui demanda à R. Zeira, lequel s’adressa à R. Amé et en eut cette réponse: au cas où la chaussure est déclarée devoir rester pure (n'ayant plus d’utilité), il est défendu de sortir avec elle (c’est une simple charge, non un vêtement); au cas contraire, on peut la porter au dehors. Cette réponse ambiguë ne satisfit guère.
Pnei Moshe non traduit
כדברי שהוא מטמא וכו'. דכשם שחולקין לענין טומאה כך חלוקין הן לענין שבת:
אלא אפיק גביה כלום. ולא הוציא ממנו דבר ברור לומר כדברי מי היא ההלכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source